בישראל קיימים ימי מנוחה קבועים, שהם ימים רשמיים על פי חוק, כך שחלים זכויות והוראות שונות לגביהם. ימים אלו הם ימים שבהם ניתן לנוח ולא לעבוד, כך שקיימות זכויות לאנשים ולעסקים.
מטרת הכתבה להסביר את הזכאות.
מהו יום מנוחה קבוע ורשמי?
בהתאם לחוק, נקבעו ימי מנוחה קבועים במדינת ישראל, כשמם כן הם – ימים שקיימת לגבם הזכות לנוח, ולא לעבוד או לעסוק או לפעול. בנוסף, קיימות הוראות חוק שמרחיבות את ימי המנוחה הללו לכיוונים נוספים כמו לענייני זכויות עובדים, זכויות צרכנים וכדומה.
כך למשל, הוראות חוק החלות על עבודה במנוחה שבועית, סירוב לעבוד במנוחה שבועית, גמול על העסקה במנוחה שבועית וכדומה – חלות גם על ימי מנוחה ומועדי ישראל, ולגבי מי שאינו יהודי אז או על פי חגי עדתו לפי המקובל עליו.
בנוסף, בעת חישוב ימי עסקים, בעיקר לענייני צרכנות, ימי המנוחה לא נלקחים בחשבון כאשר הם מפורטים לפי החוק או לפי קביעה של אותם ימים בתנאים ובהסכמים.
רשימת ימי מנוחה בישראל
רשימת ימי המנוחה במדינת ישראל הם:
- ימי שבת.
- 2 ימי ראש השנה (א' בתשרי, ב' בתשרי).
- יום כיפור [הכיפורים] (י' בתשרי).
- 2 ימי סוכות (ט"ו בתשרי, כ"ב בתשרי).
- 2 ימי פסח (ט"ו בניסן, כ"א בניסן).
- יום העצמאות (ה' באייר).
- יום חג שבועות (ו' בסיוון).
אלו ימי המנוחה הקבועים וגם עבור יהודים. עבור מי שאינו יהודי:
נוצרים:
- חג מולד (2 ימים).
- ראש השנה האזרחית.
- חג ההתגלות.
- יום שישי לפני פסחא.
- יום שני לפסחא.
- חג עליה שמיימה (עליית ישו).
- יום שני לשבועות.
מוסלמים:
- הראשון במוחרם (ראש השנה).
- חג מולד הנביא מוחמד.
- עיד אל פיטר (חג) – 3 ימים.
- עיד אל אדחא (חג הקורבן) – 4 ימים.
דרוזים:
- עיד אל אדחא (חג הקורבן) – 4 ימים.
- חג הגביא שועיב (יתרו) – 4 ימים.
- עיד אלח'דר (אליהו הנביא).
מידע נוסף
חקיקה ופסיקה
- פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948
- הודעה על קביעת ימי מנוחה לשאינם יהודים, התש"ח-1948
- חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, התשע"ח-2018