דמי חופשה – מי זכאי? כמה ימים אנחנו זכאים? ועוד מידע שחשוב לדעת

עובדים בישראל זכאים לתנאים סוציאליים שונים, מרבית מאותם התנאים קבועים בחוקים שונים בעניין יחסי עובד מעביד וחלקם באמצעות צוי הרחבה או הסכמים קיבוציים שונים. אחד התשלומים שעובדים שכירים מקבלים הם דמי חופשה, שמהווים תשלום מחליף שכר בימים בהם העובד נמצא בחופשה ולא בעבודה.

הכתבה הזאת תספק לכם מידע רב אודות ימי החופשה שמגיעים לכם, מהו השכר שתקבלו עבור ימים אלו, חוק חופשה שנתית, שילוב בין ימי חופשה לבין השכר הפנסיוני ורשויות המס בישראל ועוד מידע חשוב נוסף.

מהם דמי חופשה?

חוק חופשה שנתית בישראל (כולל התיקונים לחוק) קובע את כל הזכויות של העובדים לעניין הזכאות לחופשה, אורך החופשה, התשלום בגינו, עונשים ועוד.

עובדים היוצאים לחופשה (נקרא גם: חופשה שנתית) זכאים לקבל דמי חופשה עבור הימים שבהם נצברו להם ימי חופשה על פי החוק. גובה התשלום נקבע לפי אופן העסקת העובד, בין אם מדובר על עובד במשכורת או עובד בשכר.

במהלך ימי החופשה שבגינם מקבל העובד דמי חופשה, לא ניתן לעבוד במקום עבודה אחר ולקבל שכר גם משם.

לכל אדם יש סיבות למה הוא צריך ימי חופשה, בין אם לבצע בדיקות רפואיות, לטפל בענייני המשפחה, לדאוג לסידורים שונים או פשוט כדי לנוח מהעבודה. המטרה של התשלום הוא לאפשר לאותו עובד לקחת יום או כמה ימים לצרכים כאלו או אחרים לפי הרצון שלו.

מי זכאי לקבל דמי חופשה?

כל עובד בישראל שזכאי לקבל ימי חופשה שנתית זכאי גם לקבל דמי חופשה – גם עובד בשכר (עובד שעתי או יומי) וגם עובד במשכורת חודשית.

עם זאת, עובד בשכר (שעתי או יומי) יהיה זכאי לקבלת חופשה שנתית רק אם עובד לפחות 75 ימים אצל מעסיק אחד או מקום עבודה אחד, בין אם בשנת עבודה אחד ובין אם בשני שנות עבודה רצופות, או, שבין בינו לבין המעביד חוזה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים.

עובד שעבד עד 75 ימים אצל מעסיק או מקום עבודה אחד למשך שנה או שנתיים רצופות ושאין לו הסכם להעסקה מעל 74 ימים – לא יהיה זכאי לקבל חופשה שנתית ולא יוכל לצאת לחופשה. אולם, אותו עובד יהיה זכאי לקבל "תשלום תמורת חופשה" – כלומר תשלום שמחליף דמי חופשה (יפורט בהמשך).

אסור לעובד לעבוד במקום עבודה אחר במהלך החופשה. אם עובד זה עבד, הזכות שלו לדמי חופשה תיאבד. אם המעסיק כבר שילם לו דמי חופשה, הוא רשאי לנכות מהעובד את הסכומים הללו.

מתי משלמים את דמי החופשה?

עובדים זכאים לקבל את דמי החופשה באותו מועד שהם מקבלים את השכר עבור היום הזה אם לא היו יוצאים לחופשה. במילים אחרות, התשלום יבוצע באותו יום שבו משלמים שכר לעובד, אילו היה ממשיך לעבוד ולא היה יוצא לחופשה.

עם זאת, עובד שיוצא לחופשה שנתית של 7 ימים רצופים לפחות זכאי לקבל את התשלום במועד מוקדם יותר. עובד זה רשאי לפנות את המעסיק שלו בדרישה לקבל את תשלום דמי החופשה והמעסיק מחוייב לשחרר לאותו עובד את הכספים עבור הימים הללו בכפוף לזכאות לכל המאוחר 2 ימים לפני מועד תחילת החופשה.

מהו גובה התשלום של דמי החופשה עבור יום החופשה?

יש לציין, עובד זכאי לקבל דמי חופשה רק עבור מספר ימי חופשה שצבורים לזכותו על פי חוק. לא ניתן לקבל דמי חופשה אם מכסת ימי החופשה נגמרה. במקרה שעובד שאין לו ימי חופשה, יוכל לצאת לחופשה ללא תשלום.

1. עובד במשכורת

עובד שהשכר שלו מבוסס על פי משכורת חודשית (או תקופה ארוכה יותר), יקבל שכר רגיל עבור הימים שהיה בחופשה. כלומר, הוא יקבל שכר עבור אותו פרק זמן אילו לא היה יוצא לחופשה וממשיך לעבוד.

מכיוון שהמשכורת של עובדים אלו מבוססת על תשלום חודשי, גם בחודשים שבהם הם לוקחים חופש או לא. לפיכך, הם לא יקבלו תשלום בנוסף לשכר החודשי שלהם, אך הם יקבלו את השכר החודשי הרגיל שלהם בניכוי ימי החופשה ועד גובה המכסה.

2. עובד בשכר

עובד שהשכר שלו מבוסס על שכר שעתי או שכר יומי, יקבל דמי חופשה בסכום של השכר העבודה היומי הממוצע של העובד במכפלת ימי החופשה ברוטו כולל שישי שבת.

שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום שיוצא מחילוק השכר ב-3 החודשים הקודמים במספר 90. אם ב-3 החודשים הללו היה חודש עבודה לא מלא, יחשוב השכר היומי הממוצע לפי 3 החודשים הרצופים של העבודה המלאים ביותר ב-12 החודשים שקדמו לחופשה, לפי בחירת העובד.

בממוצע זה יש לכלול ימי חופשה בתשלום, ימי מחלה בתשלום וימי חג בתשלום.

לדוגמה:

עובד עבד אצל אותו מעסיק 6 שנים, 5 ימים בשבוע. ב-3 החודשים הקודמים הוא השתכר בשכר של 7,200 ₪, 7,800 ₪ ו-7,500 ₪. העובד ביקש חופשה של שבועיים. כמה דמי חופשה מגיעים לו?

על פי חוק, עובד זה זכאי ל-18 ימי חופשה ברוטו (כולל שישי שבת) או 14 ימי חופשה נטו (ללא שישי שבת). השכר היומי הממוצע של עובד זה הוא 250 ₪ (22,000 ₪ חלקי 90).

מכיוון שעובד זה ביקש חופש של שבועיים, יש להכפיל ב-14 ימי ברוטו ולפיכך, דמי החופשה שהוא זכאי לקבל הם: 250*14 = 3,500 ₪.

2.1. עובד בשכר שעתי או יומי שעבד פחות מ-75 ימים

עם זאת, עובד בשכר, שעבד פחות מ-75 ימי עבודה אצל מעסיק אחד או מקום עבודה אחד במהלך שנה או שנתיים רצופות או עובד שאין לו הסכם בכתב לתקופת עבודה של מעל 74 יום – הוא עובד בשכר זמני ולכן לא מגיע לו ימי חופשה. אך הוא זכאי לתמורת חופשה של 4% לפחות משכר העבודה בתקופה.

לדוגמה:

עובד בשכר שעתי עבד 8 שעות ביום למשך 50 ימים וקיבל 40 ₪ לשעה. כמה יקבל תמורת חופשה?

במקרה זה השכר של העובד בתקופה הזו הוא 8*50*40 = 16,000 ₪. לכן העובד יקבל 640 ₪ (4% * 16,000 ₪) תמורת חופשה בסיום העסקה.

זכאות ימי חופשה שנתית – כמה ימים מגיעים לכם?

בכל שנה קלנדרית, העובד צובר חופשה שנתית בהתאם לכמה תנאים:

• מספר שנות ותק של העובד במקום העבודה – ככל שהוותק גדול יותר, יש יותר מספר ימים.
• מספר ימי עבודה בפועל במהלך השנה – קובע האם העובד זכאי לקבל את כל ימי החופשה המירביים.
• משך זמן יחסי עובד-מעביד במהלך השנה – קובע האם העובד עבד כל השנה ולכן זכאי לימי חופשה מלאים.
• אורך שבוע העבודה 5 או 6 ימים – קובע את מספר ימי החופשה המגיעים לפי ימי עבודה בשבוע.

כלומר, כדי שעובד ידע לכמה ימים הוא זכאי, חשוב לדעץ מה הותק שלו במקום העבודה והאם במקום העבודה שלו יש 5 או 6 ימי עבודה בשבוע – כך מחושבים ימי החופשה המירביים לעובד. לאחר מכן, חשוב לבדוק האם העובד זכאי לכל הימים המרביים על ידי בחינה האם הוא עבד במהלך כל השנה לפי רציפות ולפי מספר ימי עבודה בשנה.

עוד חשוב לציין כי בחודש פברואר 2016 נכנס לתוקף תיקון לחוק חופשה שנתית שמגדיל את מספר ימי החופשה השנתית של העובדים ב-2 וזאת לכל אחת מ-4 השנים הראשונות לעבודה, בכך התיקום משווה את מספר ימי החופשה של עובדים אלו לעובדים עם וותק של 5 שנים בעבודה. כאשר יום עבודה אחד נוסף ב-1.7.16 ועוד יום נוסף ב-1.1.17.

למידע נוסף על אופן חישוב מספר ימי חופשה שנתית.

צו הרחבה מעבר לשבוע מקוצר

בנוסף להוראות חוק חופשה שנתית, נקבעים גם כללים לעניין אורך חופשה גם בצו הרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר (1990). צו זה חל על מקומות עבודה שעברו ל-5 ימי עבודה בשבוע בענפים שונים כגון תעשייה, שמירה ואבטחה, ניקיון ואחזקה ועוד.

הצו לא חל על מקומות עבודה עד 4 מועסקים, או מקומות עבודה שמעבר ל-5 ימי עבודה הוסדר / יוסדר בהסכם קיבוצי, חברה ממשלתית, חברה עירונית, מעסיק שועדת הפיקוח קבעה כי צו הרחבה לא יחול עליו.

הטבלה הראשונה לעיל, מציגה עמודה שלישית – זו הכוונה לצו ההרחבה.

צבירת ימי חופשה בזמן העדרות מעבודה

ימי היעדרות בגלל מחלה שבגינה העובד מקבל דמי מחלה, נחשבים לצורך צבירת ימי חופשה כמו ימי עבודה בפועל. גם יום מחלה חלקי (העובד עבד בחלק מהיום והחלק השני קיבל דמי מחלה) – נחשב כיום עבודה מלא לחישוב חופשה שנתית.

עם זאת, המושג ימי עבודה בפועל חל לא רק על ימי מחלה, אלא גם על ימי היעדרות אחרים שלא תלויים בעובד ובגינם שולם לו תמורת שכר כמו מילואים. לכן, גם תקופת מילואים (במקרה זה) נחשבת תקופה לחישוב ימי חופשה.

יציאה לחופשה כאשר אין ימי חופשה צבורים

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אסור למעסיק לדרוש מהעובד לצאת לחופשה העולה על מספר ימי החופשה שהעובד צבר. במקרה שמעסיק ירצה להוציא עובד זה לחופשה הוא יכול:

• לשלם דמי חופשה מבלי לנכות ימי אלו בעתיד.
• להוציא את העובד ללא תשלום, בתנאי שהעובד מסכים לכך.
• לא להוציא את העובד לחופשה.

עם זאת, עובד שמעוניין לצאת לחופשה כאשר אין לו ימי חופשה צבורים, בתנאי שמעסיק שלו הסכים לכך, יכול לצאת לחופשה ללא תשלום או על חשבון ימי חופשה בעתיד.

דמי חופשה – הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורין

דמי חופשה מהווה חלף שכר בסיס מכיוון שהם משולמים במקום השכר הבסיס עבור אותם עובדים שנעדרו בגלל החופשה. לכן, יש להכליל את דמי החגים לחישוב שכר לעניין פיצויי פיטורים.

השכר הקובע את הבסיס לחישוב הפרשות לפנסיה חובה הוא אותו שכר הקובע הפרשות לחישוב שכר פיצויי פיטורין. לפיכך, גם על דמי חופשה יש להפריש לפנסיה (גם העובד וגם המעסיק).

מה עוד חשוב לדעת?

• דמי חופשה הם שכר שמהם מנכים מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי וכן דמי ביטוח בריאות.
• לא ניתן לקבל דמי נסיעה עבור ימי חופשה.
• קיימים הרחבות שונים והסכמים קיבוציים שמטיבות עם העובד כגון מספר ימי חופשה גדולים יותר, שכר גבוה יותר ועוד. עם זאת, במקרה שהסכמים אלו מרעים את התנאים של העובד, החוק יגבר על ההסכם.