לעיתים קיימים זכויות עובדים מיטיבים יותר על פני נוהג מקובל בעבודה, חוק מסויים או צו, כמו למשל בעת הסדר קיבוצי. מדובר על הסכם שהוא אחר ושונה מאשר הסכם קיבוצי בהתאם להוראות החוק.
מטרת הכתבה היא להסביר את המושג.
מה זה הסדר קיבוצי?
הסדר קיבוצי הוא הסכם בין המעסיק לבין העובד או ליתר דיוק, לבין העובדים, לפיו ניתנים זכויות נוספות לעובדים מעבר להוראות החוק או הנוהג במקום העבודה. למשל אם המעסיק קובע כי הוא נותן הטבות שונות לעובדים כתוצאה מעבודה אצלו, שכר גבוה יותר או אפילו שעות הפסקה ומנוחה מוגדלות.
למעשה, הסדר קיבוצי הוא הסכם קיבוצי אשר נעשה שלא בהתאם להוראות חוק ההסכמים הקיבוציים. כלומר, יש תנאים מסויימים שרק לאחר שהם מתקיימים, ההסכם בין המעסיק לבין העובדים נחשב הסכם קיבוצי. לפיכך, מספיק שאחד התנאים לא התקיים, אזי לא מדובר על הסכם קיבוצי, אלא הסדר קיבוצי.
מתי הסכם נחשב הסדר קיבוצי?
הסכם בין המעסיק לבין העובדים נחשב הסדר קיבוצי, אם התקיימו אחד או יותר מהתנאים הבאים:
- ההסכם נעשה בעל פה.
- ההסכם הוא תוצאה של הוראה חד צדדית של המעסיק ולא מו"מ בין הצדדים.
- ההסכם נעשה שלא עם ארגון עובדים יציג.
- ההסכם נעשה שלא על ידי המעביד או ארגון מעסיקים.
- ההסכם לא נרשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים.
- תוכן ההסכם הוא בעניינים אחרים, שאינם ענייני קבלה אדם לעבודה או סיומו, תנאים ויחסי עבודה או זכויות וחובות הצדדים.
כמובן שההסכם אינו יכול להיות מול עובד אחד או כמה עובדים בנפרד, שכן אז הדבר נחשב חוזה עבודה אישי ולא קיבוצי.
זכויות וחובות בשל הסדר קיבוצי
ההוראות של הסדר קיבוצי הן הוראות מחייבות את העובד ואת המעסיק ומהוות תנאי גם בהסכם עבודה בין העובד לבין המעסיק. חיוב הצדדים נעשה שלא באמצעות מסמך מחייב אלא על פי עיקרות תום הלב.
זאת ועוד, התוקף המשפטי של הסדר קיבוצי אינו זהה לזה של הסכם קיבוצי, אלא שהוא נחות הרבה יותר. מעסיק יכול לקבוע הוראה נגדית או שונה בתכליתה מאשר ההוראה שלפי הסדר קיבוצי ובכך הוא יכול להתנער מהחובה שלו לפי ההסכם.