בנק ישראל פרסם היום מחקר על ההשפעה המידית והמתמדת של רכישות מטבע חוץ על שער החליפין, שנעשה על ידי איתמר כספי, עמית פרידמן וסיגל ריבון.
זה לא חדש שבנק ישראל מתערב בשוק המט"ח, בדיוק כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, וזאת באמצעות כלי מוניטרי שמטרתו להחליש את המטבע המקומי, או במילים אחרות למתן את ייסוף שער החליפין.
מאז אוגוסט 2009, בנק ישראל רוכש מדי פעם מטבע חוץ ללא הודעה מראש ולפי שיקול דעתו, מחודש מאי 2013 הבנק רוכש גם מט"ח במסגרת תוכנית לצורך מיתון ההשפעה של הפקת הגז הטבעי על החשבון השוטף של המדינה, הבנק מפרסם את ההקיפים הללו.
חלק מהרכישות של בנק ישראל מתבצע בתקופות שיש ייסוף ולכן קשה לאמוד את ההשפעה המיידית והנמשכת ובאיזו מידה הרכישות מיתנו את מגמת הייסוף. לצורך כך, החוקרים השתמשו בנתונים של תדירות גבוהה ובשיטת מחקר זיהוי נקי יותר של השפעת ההתערבות של בנק ישראל.
מהמחקר עולה כי ב-90% מהמקרים, התערבות בנק ישראל גרמה לפיחות מיידי בשקל, ההשפעה הזו נמשכה בין 40 ל-60 ימי מסחר. ניתן לראות כי במהלך השנים 2009-2011 ובשנים 2013-2017, הרכישות החלישו את המטבע בין 2%-3%. בתקופות אשר התאפיינו ברכישות מוגברות יותר בשנים 2013-2017, ההשפעה הגיע ל-4%-6%.
השפעה נמדדת זו נובעת רק מרכישות בלתי צפויות (בתזמון שלהן) ולא מעצם קיומו של משטר הרכישות.
התוצאה המרכזית של המחקר מעידה כי פיחות של 1% במטבע נשמר כמעט בצורה וודאית עד כ-40 יום לאחר מכן. השינוי באותו יום קטן מ-1% בין היתר מהסיבה כי חלק מהרכישות מתבצעות לאחר פרסום שער החליפין היציג לאותו יום.