מדי חודש מפרסם בנק ישראל נתונים שונים בענייני ריבית ואשראי בישראל ובין היתר את העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד. מדובר על מדד חשוב שכדאי להכיר אותו.
מטרת הכתבה היא להסביר את המדד ואת הקשר שלו לחוק אשראי הוגן.
מה זה העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד?
חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות מסדיר את מתן האשראי של שוק האשראי החוץ בנקאי (השוק האפור) וקובע, בין היתר, את תקרת הריבית בשוק האפור בישראל. החל מסוף שנת 2019, החוק הזה נקרא בשם חדש – חוק אשראי הוגן שקובע תנאים נוספים והגבלות על הבנקים ועל האשראי הניתן על ידי הגופים השונים.
העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד הוא ממוצע משוקלל של עלות האשראי בחח"ד (חשבון חוזר דביטורי) (כלומר: אובר-דראפט, חשבון במינוס) וכן עלות האשראי לזמן קצוב במגזר הלא צמוד במטבע ישראלי (₪).
העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד מחושבת במונחים אפקטיביים שנתיים וכוללת גם הכנסה מריבית ועמלת הקצאת אשראי. כמו כן, לפי החוק, בנק ישראל מחויב לפרסם מדד זה בכל חודש עד כניסה לתוקף של חוק אשראי הוגן.
למה המדד הזה חשוב?
הסיבה לכך כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע כי העלות המירבית הכוללת של האשראי בהלוואה מסוג זה יכולה להיות לכל היותר פי 2 ורבע מהעלות הממוצעת לאשראי לא צמוד שהבנקים נותנים לציבור.
במילים אחרות, העלות הממוצעת היא הריבית הניתנת לציבור על ידי הבנקים. הריבית המקסימלית שחברות חוץ בנקאיות רשאיות לגבות הוא עד פי 2.25 מהממוצע הזה. ריבית הפיגורים היא הריבית המקסימלית שניתן לגבות מהלווה.
עם כניסת החוק החדש, המדד לא רלוונטי שכן נקבעה ריבית מקסימלית בהתאם לשיעור ריבית בנק ישראל.
העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד – נתונים
להלן טבלה שמציגה את הנתונים העדכניים ביותר:
חקיקה ופסיקה
- חוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993 (חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993)