בעקבות דיוני ממשלה והחלטות שונות, נשלאה שאלה האם קיימת חובת עובד להתחסן מפני נגיף, והאם דרישת המעסיק לעשות זאת היא חוקית – זו שאלה מהותית ויש תשובה לכך. יצויין כי כרגע אין כל הסדרה חוקית המתירה או אוסרת זאת.
מטרת הכתבה לספק הסבר בנושא.
חובת עובד להתחסן מפני נגיף
עובדים מסויימים מקבלים הודעות מהמעסיקים שלהם, כי חלה עליהם חובה להתחסן מפני נגיף, בטרם הם יחזרו לעבודה תוך כדי שילוב של איומים בחזרה לעבודה. למעשה, מעסיקים קובעים כי עובדים אלו לא יוכלו לחזור אל העבודה ויידרשו לשהות בחופשה ללא תשלום.
כיום קיימות הגבלות שונות על עובדי ענף חינוך (עובדי הוראה) וכן עובדי ענף הבריאות (עובדי מערכת בריאות, רופאים, אחיות וכד'). הגבלות אלו קיימות מכוח חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה במסגרת הוראת שעה. יש לציין כי נושא קביעת מגבלות על עובדי מערכת החינוך והבריאות שלא התחסנו – מצוי בדיונים. אם גורמי המדיניות ירצו לקדם זאת – עליהם לעשות זאת באמצעות קידום חקיקה ראשית (חוק, ולא תקנות).
ארגונים "קו לעובד" ו- "האגודה לזכויות האזרח בישראל" פנו אל משרד המשפטים, בבקשה לפרסום חוות דעת ביחס לדרישות לא חוקתיות של מעסיקים מעובדיהם ביחס לחיסון. בקשתם של הארגונים הייתה כי יובהר שחל איסור על מעסיקים לדרוש מעובדיהם לשתף אותם בהחלטות שקיבלו ביחס להתחסנות, לחייבם להתחסן, לאיים בפגיעה בפרנסתם אם לא יתחסנו, וכן כי חל איסור על פיטורי עובד או כל פגיעה אחרת בפרנסתו עקב סירובו להתחסן.
מדובר על שאלה מורכבת שמעוררת מתח בין הזכות של המעסיק לנהל את העסק לפי נהלים ומדיניות הנתונה לו, כמו גם התכלית של שמירה על בריאות העובדים במקום העבודה ומקבלי השירות – לבין זכויות הפרט של העובד, הכוללת זכויות יסוד חוקתיות כמו זכות העובד לאוטונומיה על גופו וזכותו לפרטיות ביחס למצבו הרפואי.
במסגרת פסיקות של בתי דין לעבודה, ניתנו החלטות אפשר מקנות למעסיק את הזכות למנוע התייצבות של עובד, וזאת גם בכפוף לחלופות אפשריות אחרות לעבוד.
אוכלוסיית יעד – מי זכאי?
ככלל, אין החלטה גורפת לאסור או להתיר למעסיק לחייב עובד להתחסן מפני נגיף. ההחלטה היא פרטנית לגבי כל מעסיק ומעסיק וזאת על ידי בחינה וביסוס של הצדקת הדרישה.
פסיקות בתי דין לעבודה הן פסיקות אזוריות, ואינן מהוות הלכה חוקתית או פסיקתית.
מימוש הזכות של המעסיק
היועץ המשפטי לממשלה, על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ציבורי-חוקתי) השיב לארגונים הנ"ל, כי לא ניתן לקבוע דרישה קטגורית וכללית להתחסן בלא בחינה וביסוס של הצדקת הדרישה ובחינת מידתיותה כנדרש, משמעות הסירוב וכד'.
המשמעות היא שאם המעסיק מעוניין בבריאות העובדים ובניהול תקין, אז ההחלטה שלו לדרוש או לחייב זאת את העובדים, צריכה להיבחן בהתאם לנסיבות המיוחדות של מקום העבודה ואופיו, וגם בשים לב לשאלת קיומן של חלופות פוגעניות פחות שיכולות להגשים את התכלית החשובה של מניעת ההדבקה במקום העבודה ושמירה על בריאות הציבור.
נושא דרישת התחסנות במקומות עבודה, נמצאת על סדר היום של גורמי הממשלה המיועדים לכך. גיבוש הסדר חקיקתי מעין זה נעשה כמקובל תוך בחינה משפטית ועריכת האיזונים הנדרשים בין הצורך בשמירה על בריאות הציבור זכויות הפרט.
מבחינת הפסיקה, קיימת פסיקה של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (אינה הלכה משפטית מחייבת), בעניין סייעת בבית ספר שטרם התחסנה, הקובעת כי רשאי למנוע את התייצבותו לעבודה של עובד שטרם התחסן מפני נגיף הקורונה, ומסרב להציג תוצאת בדיקת קורונה שלילית בתדירות קבועה.
בפסיקה אחרת, בעניין קופאית ברשת שיווק בישראל, נקבע כי המבקשת לא הוכיחה זכות לכאורה לביטול החלטת המשיבה לדרוש ממנה, כמו גם מעובדים נוספים, להציג תו ירוק או בדיקת קורונה שלילית כל 72 שעות כתנאי להתייצבות במקום העבודה ולעבודה בפועל במידה כזו שתצדיק הענקת סעד זמני עוד בטרם הוכרעה התביעה העיקרית.
מידע נוסף
- היועץ המשפטי לממשלה לא מנחה את המגזר הפרטי ביחס לפעולות שיש לבצע או אין לבצע.
- לעיון במסמך המלא של התשובה – כאן.
- ככל שיוחל שינוי חוקיתי – כתבה זו תעודכן בהתאם.
חקיקה ופסיקה
- חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב-1992
- תשובה ל-"פרסום חוות דעת ביחס לדרישות לא חוקתיות של מעסיקים מעובדיהם ביחס לחיסון", מיום 11.02.2021
- בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, סעש (ת"א) 42405-02-21
- בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, סעש (חי') 33232-03-21