איסור הטעיית צרכן בפרסומת – מקרים ואחריות על הטעיה

על מנת שצרכן יוכל לבצע רכישה נבונה, חלים הוראות איסור הטעיה, אך קיימות גם הוראות איסור הטעיה בפרסומת. החוק גם מבהיר מי אחראי על ההטעיה בפרסום.

מטרת הכתבה לספק הסבר בנושא.

מהו איסור הטעיית צרכן בפרסומת?

איסור הטעיית צרכן בפרסומת היא הוראה חוקית המקנה לצרכן הגנה מפני מקרים בהם עוסק עלול להטעות אותו בפרטים חשובים בעסקה. זכות בה הצרכן מקבל את הפרטים המלאים, הנכונים והעדכניים ביותר בעת התקשרות בעסקה.

ככלל, חל איסור הטעיה בכל שלבי ביצוע העסקה, גם לפני וגם לאחר מועד ההתקשרות בעסקה בין הצרכן לעוסק. האיסור חל לגבי פרטים מהותיים של העסקה ובכלל זה – הטיב והכמות של המוצר או השירות, מועד אספקה, מידה ומשקל, דרכי טיפול, מקום ייצור ועוד (רשימה מלאה בקישור בפסקה זו).

בנוסף לכך, איסור הטעיית צרכן חל גם על פרסומת, כך שהעוסק לא יכול להטעות בין אם במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – בכל פרט מהותי בעסקה.

פרסומת היא כל דבר פרסום, לרבות פרסום שמומן או שנתמך בידי גורם מסחרי הקשור לנושא הפרסום, או שהמפרסם קיבל בעדו, מראש או בדיעבד, תשלום או כל טובת הנאה אחרת, או התחייבות לקבלם מאת גורם מסחרי כאמור.

אוכלוסיית יעד – מי זכאי?

כל צרכן שקונה נכס (מוצר) או מקבל שירות מעוסק (מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן).

מימוש הזכאות

הזכאות היא אוטומטית, הצרכן לא צריך לבצע דבר על מנת לממש את זכותו לאיסור הטעיה מצד העוסק.

אם חלה הטעיה, אז החוק מטיל אחריות להטעיה בפרסומת באופן הבא:

במקרה של הטעיה בפרסומת, מפירים את הוראות איסור ההטעיה נחשבים מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו.

אם הייתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה – גם את המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום.

במידה ובפרסומת קיימות עובדות על התכונות של הנכס או השירות או ממצאי הבדיקה שנעשתה בהם, או על התוצאות הצפויות מהשימוש בהם – ממונה רשות הגנת הצרכן וסחר הוגן רשאי לדרוש את דבר הפרסום וראיות להוכחת אותן עובדות. לא הוצגו ראיות להוכחת דעתו של הממונה, הפרסומת תיחשב מטעה. הגנה תהיה למי שמטעמו נעשתה הפרסומת ולאדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם לפרסומו, אם לא ידעו ולא היו יכולים לדעת כי הפרסומת מטעה.

מקרים נוספים של פרסומת מטעה:

  • פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי מה שנאמר בה אינו פרסומת – גם אם תוכן הפרסומת איננו מטעה.
  • פרסומת בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית, בלי לציין באופן ברור כי המדובר בפרסומת – גם אם תוכנה אינו מטעה.
  • השתתפות עיתונאי, לרבות מגיש, קריין או מנחה בכל כלי תקשורת, בפרסומת – אם אין בה הבחנה ברורה בין עבודתו המקצועית לבין הפרסומת.
  • שר הכלכלה באישור ועדת הכללכה של הכנסת, רשאי לקבוע כללים בדבר הנוסח והדרך שבהם על המפרסם לציין או לשדר כי מדובר בפרסומת.

מידע נוסף

  • עוסק לא רשאי למכור, לייבא או להחזיק לצרכי מסחר נכס (או מוצר) שיש בו הטעיה, ולא רשאי להשתמש בנכס זה לצורך מתן שירות.
  • פרסומת העלולה להטעות צרכן בישראל – תיחשב כך, אם נעשתה בישראל או מחוץ לארץ.
  • פרסומת תיחשב כנעשתה על ידי מי שמצויין בה מציע נכס (מוצר) או שירות – אלא אם צויין אחרת בפרסומת.
  • הממונה על הגנת הצרכן יכול להטיל עיצום כספי בסך 45,000 ₪ (ועל מי שאינו תאגיד – 25,000 ₪) אם הוא פרסם פרסומת מטעה כאמור לעיל.
  • צרכן יכול להגיש תביעה כנגד עוסק אם פעל בניגוד להוראות וניתן להטיל עליו קנס של עד 204,000 ₪ (בנוסף לעיצום הכספי).

חקיקה ופסיקה

  • חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981

עזרנו לך לממש את הזכאות? חסכנו כסף או זמן יקר? תתמכו בנו כל סכום כדי שנמשיך להתקיים.
תרומה לפרוטוקול.

מעל 1,500 חברים בערוץ טלגרם של פרוטוקול. הצטרפו כעת: t.me/protocolil


הירשמו לקבלת עדכונים ומידע לדואר אלקטרוני

    טופס משוב אנונימי לשיפור התוכן

    האם העמוד עזר לך? האם יש לך מידע נוסף או הצעות לשיפור?

    אם אהבת את הכתבה והיא עזרה לך, אפשר לעזור לנו...
    נשמח לקבל ממך ביקורת בעמוד ה-Google שלנו כאן: g.page/protocolil

    קבוצת פייסבוק בנושא ביטוח לאומי, מס הכנסה ומס ערך מוסף. שאלו שאלות והשתתפו בשיחות ודיונים. הצטרפו עכשיו בקישור זה.

    כתוב/כתבי תגובה