לפי הסקר, התארגנויות עובדים וזכויות עובדים בישראל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרב בני 20 ומעלה ניתן להבין כי 89% מסכימים עם זכותם של עובדים להתאגד, ו-64% סבורים כי במקום עבודה שבו פועל ארגון עובדים, יש ביטחון תעסוקתי.
28% סבורים כי האחריות העיקרית לדאוג לזכויות העובדים מוטלת על המדינה, 39% מאמינים כי האחריות מוטלת על ההנהלה במקום העבודה, 20% על ועד העובדים ורק 5% מאמינים כי כל אחד צריך לדאוג לעצמו.
הסקר החברתי מספק מידע על תנאי החיים ועל רווחתה של האוכלוסייה בישראל בנושאי דיור, בריאות ובעיות בתפקוד יומיומי, דת ורמת דתיות, לימודים והשכלה, שימוש במחשב ובאינטרנט, תעסוקה, יציאה לנופש, קשרים חברתיים, פעילות התנדבותית, שביעות רצון מתחומים שונים ומצב רגשי, מצב כלכלי והכנסות. אוכלוסיית הסקר היא בני 20 ומעלה.
חברות בארגוני עובדים
מתוך כ-3 מיליון שכירים בני 20 ומעלה, 27% חברים בארגון עובדים כלשהו, כ-791 אלף איש (25% בשנת 2012). 54% מהם שייכים להסתדרות הכללית החדשה (61% בשנת 2012), 22% להסתדרות המורים או לארגון המורים העל-יסודיים. 6% שייכים להסתדרות הרפואית בישראל או לאחד מארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות. 58% מהשכירים בענף החינוך חברים בארגון עובדים ו-53% בענף מינהל מקומי, ציבורי וביטחון וביטוח לאומי.
בענפים היצרניים לא חל שינוי בשיעור החברים בארגוני עובדים בין השנים 2012 ו-2016 (כ-20% מהשכירים חברים), ואילו בענפי השירותים חלה עלייה מ-26% חברים בארגוני עובדים בשנת 2012 ל-29% בשנת 2016.
התפלגות החברות בארגוני עובדים לפי רמת הכנסה מראה כי שיעור העובדים המאוגדים עולה מ-11% למשתכרים עד 5,000 ש"ח ל-38% למשתכרים בין 7,500 ל-14,000 ש"ח לחודש. ברמות הכנסה גבוהות מ-14,000 ש"ח, שיעור החברים בארגוני עובדים יורד ל-35%.
שביעות רצון מארגונן העובדים
יותר ממחצית (56%) מהשכירים החברים בארגון עובדים מרוצים מפעילות הארגון שבו הם חברים. זוהי עלייה לעומת שנת 2012, שבה 49% היו מרוצים. כשליש (31%) מהשכירים אינם מרוצים מפעילות הארגון שבו הם חברים ו-13% לא ידעו להשיב.
כ-70% מהשכירים החברים בארגוני עובדים, מעידים כי ההנהלה במקום העבודה מקיימת קשר או שיתוף פעולה עם ארגון העובדים שבו הם חברים.
תפיסת הפעילות של ארגון העובדים
69% מהשכירים החברים בארגוני עובדים מעידים כי ארגון העובדים המייצג אותם פועל להגנה על העובדים במניעת פיטורים, מפני התנהגות שרירותית של המעסיק ומעניק הגנה משפטית. 21% סבורים כי הארגון אינו פועל בתחומים הללו.
73% מהשכירים החברים בארגון מעידים כי הארגון פועל לרווחתם בתחום ההטבות (כגון תלושי קנייה מוזלים, הנחות), לעומת 64% ב-2012; 64% סבורים כי הארגון דואג לתנאי העסקה שאינם קשורים לשכר (חופשות, ימי מחלה, הבראה); מחצית (51%) סבורים כי הארגון דואג לשיפור שכרם של העובדים.
סיבות לאי-חברות בארגון עובדים
מבין השכירים שאינם חברים בארגוני עובדים (כ–2 מיליון שכירים בגיל 20 ומעלה שהם כ-72% מכלל השכירים), 74% מציינים כי הסיבה לכך היא שאין ארגון עובדים במקום עבודתם (69% בשנת 2012); 8% אינם יודעים על האפשרות להיות חבר בארגון עובדים; 6% טוענים כי חברות לא תועיל להם (9% בשנת 2012); 3% טוענים שהמעסיק או התפקיד לא מאפשרים להם להיות חברים, שיעור דומה של שכירים אינם מעוניינים לשלם דמי חבר.
עמדות של כלל הציבור כלפי ארגוני עובדים
89% מהציבור (בני 20 ומעלה) מסכימים כי לעובדים יש זכות להתאגד. 65% סבורים כי במקומות עבודה שבהם פועלים ארגוני עובדים תנאי העבודה טובים יותר ו-64% סבורים כי יש בהם ביטחון תעסוקתי.
על מי מוטלת האחריות העיקרית לדאוג לזכויות העובדים? 39% מבני 20 ומעלה סבורים כי האחריות מוטלת על ההנהלה במקום העבודה; 28% סבורים כי האחריות מוטלת על המדינה; 20% סבורים כי האחריות מוטלת על ועד העובדים או ארגון העובדים; 5% סבורים כי כל אחד צריך לדאוג לעצמו; 3% סבורים שהאחריות מוטלת על המערכת המשפטית.
הפרת זכויות עובדים והגנה עליהן
את מי מעדיפים העובדים, שייצג אותם בפני הנהלת מקום העבודה, במקרה שיתקלו בבעיה בשכר ובתנאי העבודה? מהשכירים החברים בארגון עובדים; 47% מעדיפים כי ארגון העובדים או הוועד ייצג אותם בפני ההנהלה במקום העבודה; 21% מעדיפים ייצוג חיצוני (למשל עו"ד, עמותות); 29% מעדיפים לייצג את עצמם (לעומת 22% בשנת 2012).
9%, כ-250 אלף איש, מהשכירים מעידים כי בשנים האחרונות הופרו זכויותיהם כעובדים במקום העבודה הנוכחי שלהם. מתוכם, 58% זכויותיהם הופרו בתחום השכר ו-24% בתחום שעות וימי עבודה .
כמחצית (51%) מהשכירים שזכויותיהם הופרו, פנו להנהלה במקום העבודה (לעומת 40% בשנת 2012) ו-36% לא עשו דבר.