מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פרסם היום את תמונת מצב המדינה 2018 הכולל מידע כלכלי-חברתי בישראל ולרבות מידע צרכני, מחיר שוק ועוד.
על פי הדו"ח, ניתן לראות כי הצלחת הסטארטאפים בישראל לא חלחלה לשאר המשק בישראל, מחירי הדיור נותרו יקרים, מחירי מוצרי צריכה גבוהים, הוצאות הצריכה על בריאות גדלו ועוד. הדו"ח של מכון טאוב מראה תמונת מצב חברתית כלכלית לא הכי טובה בישראל.
רמת המחירים: בישראל יקר יחסית למרות שהפערים בין ה-OECD הצטמצמו
העלייה ברמת החיים בישראל איטית יחסית למדינות ה-OECD. עם זאת, המחירים בארץ גבוהים באופן משמעותי ממדינות אחרון בארגון: 14% מעל הממוצע של מדינות OECD ו-40% מעל ארצות הברית ששם רמת המחירים נמוכה מאוד.
כך נראה כי המדינה היחידה שהיא יקרה יותר מישראל היא צ'ילה, אשר יקרה יותר בכ-2% בשנים האחרונות. גם בלטביה המחירים התחילות להיות יקרים יותר בשנים האחרונות, אולם לפני כן היו נמוכים יותר מאשר בישראל. עם זאת, נראה כי מול מרבית מדינות ה-OECD, ישראל מקטינה את הפער בשנים האחרונות (2000-2016).
מחירי צריכה: מחירי המזון עלו ושאר ההצאות הוזלו
בבחינת מחירי הצריכה לפי קטגוריות ניכר כי מחירי המזון עלו במידה רבה ביחס למדינות מפותחות אחרות ב-2008, אך בשנים האחרונות חלה ירידה קלה. בקטגוריות אחרות חלו ירידת מחירים גבוהות הכוללים את הענפים החשופים לתחרות מצד היבוא מאז שנות ה-90 כגון ביגוד וריהוט וכן ענף תרבות ובידור.
דבר שמעניין לראות הוא מחירי התקשורת. בעוד שבמדינות ה-OECD מחירי התקשורת ירדו בצורה עקבית, בישראל חלה עד שנת 2007 עליית מחירים, כאשר בשנה זו חלה רגולציה המאפשרת ניוד וב-2011 נכנסו לשוק גולן טלקום והוט מובייל שהורידו את המחירים.
דיור: מחירי השכירות עלו – מחירי הדיור עלו עוד יותר
מאז שנת 2018 מחירי השכירות עלו בקצב שנתי ממוצע של 2% מעבר למדד המחירים לצרכן, מה שמעיד על ביקוש גבוה יותר מההיצע.
בתקופה זו, מחירי הדיור עלו בקצב מהיר עוד יותר ואת זה ניתן להסביר על ידי הריבית הנמוכה במשק או הציפייה שמחירי הדיור יעלו עוד יותר בעתיד.
היות שהריבית של בנק ישראל קרובה לאפס מאז 2015 ברור שלא היו ציפיות לירידה נוספת, ומכאן אפשר להסיק שהעלייה המהירה יותר במחירי הדירות ביחס למחירי השכירות מעידה על כך שהקונים עדיין האמינו שהמחירים יוסיפו לעלות – למרות מגוון התוכניות שנועדו להילחם בעליית מחירי הדירות.
העובדה שמחירי הדיור הפסיקו לעלות בחודשים האחרונות מצביעה על כך שמגמה זו ככל הנראה משתנה.
פיריון עבודה: ההיטק בישראל מנותק מתעשיות אחרות
נראה כי ענפי ההיטק וטכנולוגיה העילית בישראל מתאפיינת בשכר ובפיריון גבוה בעיקר כאשר מדובר על יצוא מוצרים ושירותים לחו"ל, זאת מפני שהתחרות הגלובאלית חשופות לחידושים טכנולוגיים.
בישראל, התעסוקה בענפים המייצאים מוטים יותר לכיוון ההייטק (56%) מכל מדינה אחרת ורמת ההכשרה בה אינה ברת השגה עבור מרבית העובדים.
התוצאה היא היא אי שיוון נרחב בשכר ובמגזרים כך שלמעשה, השכר בהייטק הוא גבוה פי 2.5 מהממוצע לשאר הענפים. כאשר משווים את הנתונים הללו אל מדינות נבחרות נראה כי ישראל מובילה את הפער הזה והיא היחידה שהשכר בהייטק יותר מכפול, הממוצע במדינות אלו עומד על 1.64.
העוני בישראל: גבוה משמעותית מ-OECD
שיעור העוני בישראל נותר גבוה ונראה כי המדינה לא עושה מספיק על מנת להקטין שיעור זה. עם זאת שיעור העוני עשוי להצטצטם בעתיד לאור העליה המתוכננת של קצבאות הזקנה והנכות, תכנית חיסכון לכל ילד ועוד. על מנת לצמצם עוד יותר על ידי שיפור רמת ההשכלה בקרב גברים חרדים ואוכלוסיות ערביות.
פחות מקבלי מענק עבודה
מענק עבודה (מס הכנסה שלילי) הוא כלי שנועד לסייע בעיקר לאוכלוסיות עניות מבלי לפגוע בתמריץ שלהם לעבוד. עם זאת, גובה המענק נמוך יחסית והוא עומד על 400 שקלים בחודש בממוצע ומספר הזכאים בו הוא רק כ-70%. נראה כי עד שנת 2014 חלה עלייה במספר המקבלים ובסכומי המענק שניתנו על ידי רשות המסים. בשנת 2015 חלה ירידה הן במספר המקבלים והן בסכומי המענק.
ב-2018 צפויים לחול שלושה שינויים נוספים:
- הרחבת תנאי הזכאות להורים יחידנים – צעד שיוסיף 50,000 זכאים פוטנציאליים.
- העלאת סכום המענק לגברים כך שיהיה שווה לזה של לנשים.
- העלאת גובה השכר המרבי שמקבלי המענק רשאים להשתכר.
חוב משקי הבית: אין קשר בין הכנסות להוצאות
על פי הנתונים, כ-37% ממשקי הבית מוציאים יותר כסף מאשר מכניסים לקופת המשפחה. עם זאת, אין שום קשר בין ההכנסות להוצאות, מד אחד נראה כי משקי בית בעלי הכנסה נמוכה חורגים מההכנסה במדיה רבה יותר. מנגד, נראה כי בעלי הכנסות גבוהים יותר עשויים להיכנס לחובות גדולים עוד יותר.
הנתונים מראים כי במשקי הבית שפנו לקבל עזרה בהתנהלות כספית הקשר בין רמת ההכנסה לגובה החובות מורכב. כמו כן יש הבדלים בין הקבוצות בתחום הגורמים שמשקי הבית חייבים להם: משקי בית ברמת הכנסה גבוהה חייבים סכומים גבוהים יותר לבנקים, ואילו משקי בית שהכנסתם נמוכה יותר משיגים סכומים גבוהים יותר ממשפחה ומחברים.
בריאות: ההוצאה בישראל עלתה
התמ"ג לנפש וההוצאה הלאומית על בריאות עלו בשיעור דומה של כ-40% מאז 1995. למרות זאת, כאשר מביאים בחשבון שני נתונים אחרים מתברר כי חלה שחיקה בהוצאה הריאלית על בריאות בתקופה זו.
הראשון הוא השינויים הדמוגרפיים שחלו בשני העשורים האחרונים; העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה מביאות לגידול הצרכים הרפואיים. לפיכך מדד ההוצאה על בריאות לנפש מתוקננת, המביא בחשבון את התפלגות הגילים, עלה ב-10 אחוזים פחות מההוצאה ללא תִקנון.
הנתון השני הוא העלייה היחסית במדד מחירי הרפואה. גם גורם זה הגדיל את העלייה בהוצאה על בריאות ב-10% ביחס לעלייה במדד המחירים הכללי, ושני הגורמים יחד שחקו את העלייה בהוצאה על בריאות בכ-20% ביחס לצמיחת התמ"ג לנפש.
ביטוח בריאות: חלק משמעותי בהוצאות
משקי בית מוצאים סכום גדול יותר על שירותי בריאות, לפחות במידה חלקית בשל צמצום ההוצאה הציבורית. העלייה ניכרת היטב בהתרחבות חלקם של הביטוחים הרפואיים הפרטיים: חלקם של הביטוחים מתוך כלל ההוצאה הפרטית על בריאות הוכפל מאז תחילת המאה.
נראה שבמקרים רבים הלקוחות רוכשים כפל ביטוחים כדי לכסות שירותים שכבר היו זכאים להם, מבלי שיהיו מודעים לכך. אמנם יש תקנות בתחום שנועדו למנוע מצב זה, אך אכיפתן מסובכת בשל חוסר מודעות של הצרכנים, לצד חוסר עניין מצד המבטחים לציית לתקנות אלו.