רשות המסים פרסמה היום חוזר מקצועי בנושא אופן מיסוי פעילות של מטבעות וירטואליים (אמצעי תשלום מבוזר), הביטקוין, אתריום, לייטקוין ודומיו. לפי החוזר, לעמדת רשות המסים שהודיעה על כך כבר בחודש ינואר 2017, מטבע דיגיטלי הוא נכס, ולא מטבע, לכל דבר לעניין חוקי המס. החוזר הסופי הזה מאפיין את החבות במע"מ בהתאם לאופי הפעילות ב"מטבעות וירטואליים".
אמצעי תשלום מבוזר משמש כאמצעי סחר חליפין ומתואר לעיתים כ"מטבע". לקביעה האם אמצעי התשלום המבוזר הינו מטבע או נכס אחר עשויה להיות השפעה לעניין מיסוי ההכנסות הנובעות משינויים בערכו.
לדוגמה, בהגדרת הפרשי הצמדה לפקודת מס הכנסה, נקבע בין היתר, כי בנושא פטור ממס יראו כהפרשי הצמדה כל סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה עקב הצמדה לשער המטבע, לרבות הפרשי שער. הפרשי הצמדה הנובעים משינוי בשער המטבע פטורים ממס בסעיפים שונים בפקודת מס הכנסה בכפוף לתנאים הקבועים בהם.
בפקודת מס הכנסה אין הגדרה למונחים מטבע ו-מטבע חוץ. הגדרת מונחים אלו לעניין פקודת מס הכנסה נגזרת מהגדרתם בחוק בנק ישראל:
- מטבע – בהתאם לחוק בנק ישראל הוא השקל החדש. לפי החוק, בנק ישראל מוסמך להנפיק את המטבע הרשמי של המדינה וקובע כי המטבע שיוציא – הילך חוקי בישראל.
- מטבע חוץ – בהתאם לחוק בנק ישראל, הינו "שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל". ההגדרה מתייחסת לדברים מוחשיים בלבד. בנוסף היא מתייחסת רק לשטר או מעה שהם הילך חוקי במדינה כלשהי מחוץ לישראל. אלו תנאים מצטברים.
לכן, האמצעי תשלום מבוזר הוא לא מטבע ולא מטבע חוץ לפי חוק בנק ישראל ולעניין פקודת הכנסה. במקרה כזה צריף להתייחס להשלכות המס הנובעות משימוש במטבע מבוזר (אמצעי תשלום מבוזר):
מבחינת מס הכנסה
בהתאם לחוזר, אמצעי תשלום מבוזר הוא נכס. הגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה כוללת בין היתר כל רכוש, בין אם מדובר בנכס מוחשי ובין אם מדובר בנכס לא מוחשי. אמצעי תשלום מבוזר הוא רכושו של האדם המחזיק בו. כתוצאה מכך, הוא נכלל בהגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה. ולכן:
- לא לצרכי פעילות עסקית (לא עסק) – מכירת אמצעי תשלום מבוזר תמורה כמכירת "נכס" בהתאם לחלק ה' לפקודת מס הכנסה, תסווג כהכנסה הונית ותחויב במס רווח הון בהתאם לשיעורי המס הקבועים בסעיף 91 לפקודה (מס רווח הון ריאלי בגובה 25%).
- כן לצרכי פעילות עסקית (עסק) – הכנסות מאמצעי תשלום מבוזר, מגיעות לכדי עסק (לרבות מסחר באמצעי תשלום מבוזר ו/או כרייה), יסווגו הכנסותיו כהכנסה פירותית ויחולו עליה שיעורי המס על פי סעיף 121 (מס על יחידים החל מ-31%) או סעיף 126 (מס חברות בגובה 23%) לפקודת מס הכנסה.
אדם המדווח על מכירת אמצעי תשלום מבוזר צריך לשמור מסמכים להוכחה כי ההכנסות המדווחות הן ממכירת אמצעי תשלום מבוזר המשמש לצורך סחר חליפין אם ובמדיה שיידרש על פי דעת פקיד השומה.
עסקאות חליפין
מפני שמטבע דיגיטלי הוא נכס, ואם מבוצעת עסקה בה התמורה בגין הסחורה היא באמצעי תשלום מבוזר, אז למעשה מדובר בעסקת חליפין (Barter).
סכום התמורה המשולמת בעסקת החליפין תהיה זהה גם למוכר לעניין קביעת התמורה וגם לרוכש לעניין קביעת המחיר המקורי. סכום התמורה יקבע לפי שווי המטבע בשקלים בעת העסקה. אם למטבע הדיגיטלי יש מחיר נקוב – מחיר זה ישמש את הצדדים לעניין גודל העסקה.
מוכר הנכס / נותן השירות במועד עסקת החליפין ירשום את ההכנסה מהעסקה לפי המחיר המקורי בעת קבלת המטבע הדיגיטלי. כאשר ירצה למכור את המטבע הדיגיטלי, הוא יחוייב גם בשווי עליית הערך בהתאם להנחיות למעלה.
מבחינת מע"מ (מס ערך מוסף)
החוזר מבהיר כי אמצעי תשלום מבוזר הינו נכס בלתי מוחשי. אמצעי תשלום מבוזר המשמש לצורך סחר חליפין אינו מטבע, או נייר ערך או מסמך סחיר לעניין חוק מע"מ. יחד עם זאת, הפעילות באמצעי תשלום מבוזר המהווה כאמור "נכס פיננסי" ומשמש לצורך סחר חליפין, קרובה יותר במהותה לפעילות בתחום הפיננסי (כגון אמצעי תשלום) ולכן:
- לא לצרכי פעילות עסקית (לצרכי השקעה בלבד) – במקרה זה, מכירת אמצעי תשלום מבוזר בידי משקיע אשר פעילותו אינה בעלת מאפיינים עסקיים לא תחוב במס ערך מוסף.
- כן לצרכי פעילות עסקית (עסק) – עוסק שתקבוליו מתקבלים באמצעי תשלום מבוזר, ישולם מע"מ בהתאם לפעילותו העסקית, ללא קשר לאופן התקבול כך שככלל, במימושו לא ישולם מע"מ. זאת על פי הסיווג:
- פעילות עסקית של מסחר – פעילות עסקית בתחום הפיננסי ממוסה, בדרך כלל, בהתאם לכללים החלים על מוסד כספי. במקרה זה, יסווג כ-"מוסד כספי" לעניין חוק מע"מ והכנסותיו תתחייבנה במע"מ בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק מע"מ (מס שכר וריווח באחוזים).
- פעילות עסקית של כרייה – מי שעוסק בכריית אמצעי תשלום מבוזר יסווג וירשם כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ, ועסקאותיו תתחייבנה במס (עוסק פטור בשיעור 0% או עוסק מורשה בשיעור מלא – 17%) על מלוא התמורה המתקבלת בידיו.
בתוך כך, רשות המסים מסדירה עוד נושא זאת לאחר שפרסמה בחודש שעבר טיוטה לגבי מיסוי של הנפקת מטבע ראשונית לציבור (ICO). טיוטת החוזר בנושא ה-ICO קובעת כי כספי ההנפקה מהווים הכנסה בידי החברה המנפיקה אך מועד הכרת ההכנסה במקרים מסוימים יידחה למועד הספקת המוצר ו/או השירות.